הלוחם 268

שפר השיאים של גדעון

טילים שוגרו אל עבר מטוס הפנטום 11 של שפר, שטס בגובה של עשרים קילומטר קמ"ש, פי שניים ממהירות 1,200 ובמהירות של הקול. הבקר שישב בבסיס התריע בפני שפר והנווט, עופר צידון ז"ל, על השיגור. "'עקרבים באוויר', זה היה שם הקוד. אנחנו מתהפכים עם המטוס ורואים את הטילים, שבעים סנטימטר קוטר עם ראש קרבי במשקל מאתיים קילוגרם. אם רואים אותם, סימן שהם קרובים. בגובה הזה צפיפות האוויר נמוכה, וכל תמרון של המטוס הוא איטי מאוד. הטיל הראשון מתפוצץ ומרגישים את ההדף, אבל אין שום סימני פגיעה. לאחר כמה שניות, הטיל השני, יש פגיעות אבל אנו עדיין מתפקדים. הטיל השלישי מתפוצץ יחסית קרוב והחליפה שעוטפת אותי מתנפחת באופן אוטומטי, עקב פגיעה בדיחוס בחלל הפנימי של המטוס. אני מנסה לדבר עם עופר, אבל הוא לא עונה לי. "הטיל הרביעי לא מתפוצץ, אבל אחרי הטיל החמישי חסרה למטוס חצי כנף שמאל. פה הדילמה הכי קשה, האם נוטשים בתנאים האלה או מנסים להתמודד עם הטילים שבדרך. ק"מ, 17 אני מחליט לנטוש, הגובה הוא בערך משום שאיבדנו גובה בגלל התמרון. אני מושך את הידית, הנווט יוצא, ושנייה אחריו גם אני. הדבר הראשון שקורה הוא שאני פוגש את הרוח, שתי הידיים יוצאות ממקומן, אני לא יכול להזיז אותן, ואני שמח שאני חי. אבל לא ידעתי אם אצא מזה בחיים". קרוב לעשר דקות יושב שפר על כיסא המפלט. עטוף בחליפה המונעת מהדם שלו לרתוח עקב הלחץ הברומטרי הנמוך, נושם חמצן דרך המערכת המובנית בכיסא, ומתגלגל בנפילה חופשית לכיוון האדמה. "בעשר דקות עובר עליך מחזור חיים פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית. היה לי זמן לשיר 'שייפתח עליי, שייפתח'". בגובה ארבעה קילומטרים המצנח נפתח במלואו, הכיסא השתחרר מגופו, ולאחר דקות נוספות נחת על האדמה, כשסביבו 15 כשלושים חיילים מצרים. החזרה מהשבי "במהלך הצניחה הצלחתי לשחרר מעלי את הקסדה, וזו היתה טעות, כי הדבר הראשון שהם עשו היה לבעוט בראש שלי, שהיה החלק החשוף היחידי. בדיעבד הבנתי שהם שברו לי את האף ואת הלסת, אבל באותו רגע לא כואב שום דבר". בשלב מסוים איבד את ההכרה, עד שהגיע לבית הכלא של השבויים בקהיר, שם הוחזק בבידוד, ועבר חקירות רבות. "בכל החקירות אתה עסוק בלשחזר מה אמרת ולמי אמרת את זה, כדי לחזור על אותו סיפור, אחרת אתה חוטף. החוקרים כל הזמן מתחלפים ביניהם, והכל משחק בינך לבינם. הואיל ויש לי חברים שהיו בשבי הסורי, אני יודע להגיד היום שהמצרים

"אני פוגש את הרוח, שתי הידיים יוצאות ממקומן, אני לא יכול להזיז אותן, ואני שמח שאני חי. אבל לא ידעתי אם אצא מזה בחיים"

היו נורמטיביים לעומתם". לאחר יומיים הוא מבין שהחוקרים אינם מצליבים בין התשובות שלו לאלו של הנווט, עובדה שמשמעותה אחת משתיים: או שהנווט לא מדבר או שהוא מת. לאחר שבעה ימים החזירו המצרים את גופתו של צידון ז"ל, אך שפר הבין מה עלה בגורלו רק כאשר חזר ארצה. כשנפל בשבי, היה שפר נשוי ואב לשני ילדים. "היה כיף גדול לפגוש את המשפחה", הוא נזכר בימים שלאחר החזרה. הטיפול הרפואי שעבר התמקד בכתף שמאל, אך הוא התנגד לרצון של הרופאים להכניס אותו לניתוח כדי לקבע את מעלות. הוא החליט להמר 30 היד בזווית של על האפשרות שהיד תחלים מעצמה, מה שקרה בסופו של דבר. כיום, חוץ מלהרים את יד שמאל גבוה באוויר, הוא עושה הכל, וזה כולל סקי, צלילה, סאפ ועוד. עד חזרתו לתפקיד של טייס קרב בחיל האוויר עברו שנתיים שלמות. על השאלה מדוע בכלל לחזור לטוס הוא עונה כי "בחיל אמרו לי 'לא', כי אם אני נופל בשבי בפעם השנייה, אמנת ז'נבה לא חלה עלי. ויש לי כתף משותקת. אבל אמרתי לעצמי 'גדעון שפר, אתה עדיין יכול, הכשירו אותך להיות טייס, ואתה יכול לתרום ולהוכיח שאפשר'". מי שנתן לו לבסוף את האישור היה מפקד חיל האוויר דאז, בני פלד. , ומשם המשיך 205 הוא התחיל עם מסוקי בל 115 , טייסת הסקייהוק 160 לטייסת הקוברות , שבה שירת לפני הנפילה 119 וטייסת הפנטום בשבי. הקריירה הצבאית שלו המשיכה לנסוק, כולל צל"ש שקיבל על גיחת צילום בשמי עירק בתחילת שנות השמונים, ממנה חזר מבנה המטוסים בשלום, ללא קרב אוויר, בעודו מפיל של צבא עירק. "בעזרת חישובים 21 שני מיג שונים, הצלחתי לטוס עד שנגמר להם הדלק. טייס אחד נטש והשני נחת במסלול עפר בירדן".

בהמשך הוא שימש ראש מחלקת מבצעים במטה חיל האוויר, מפקד בסיס חצור, ראש להק אוויר, ראש המטה, סגן מפקד חיל האוויר ולבסוף ראש אכ"א. "המערכת הצבאית בשנים האחרונות היא הרבה יותר מקובעת, ומקרה כמו שלי, שבו חזרתי לתפקיד של טייס קרב, סביר שלא היה קורה. זו טעות בעיני. מהניסיון שלי למדתי שלפעמים צריך לא רק לשחות עם הזרם, אלא להביא פתרונות המתאימים למצב הנתון, גם אם הם לא בדיוק כתובים מראש". אקלים פוליטי נזיל 1999 שפר השתחרר משירות קבע בשנת בדרגת אלוף, והמשיך לשרת במילואים עד מונה לתפקיד יו"ר בפועל 2000 . בשנת 2017 של המועצה לביטחון לאומי, היה בין מייסדי השנים האחרונות הוא סגן 17־ יוזמת ז'נבה, וב נשיא בחברת אלביט מערכות, ואחראי על תחום האסטרטגיה של החברה. אחוזי נכות אך זו כמעט 52 לשפר נקבעו ואינה נראית לעין וגם אינה מגבילה אותו ביומיום. לצד עבודתו באלביט ופעילויות ספורט, הוא גם מתנדב בעמותות ובארגונים כמו הקואליציה הישראלית לטראומה, עמותת חיל האוויר, מכללת אחווה ועמותת יכולות. "אני לא יודע לתלות כביסה", הוא מגדיר כיצד הנכות מגבילה אותו, "וזה יתרון גדול". מה דעתך על יחסה של המדינה לציבור של נכי ונכות צה"ל? "תמיד יהיה קרב בין הצרכים ובין התקציב. המדינה הוגנת ביחס שלה, אבל תמיד יהיו חריגים, לרעה ולטובה. יהיו כאלה שלא חשוב כמה תהיה הוגן איתם, הם תמיד ירצו עוד, ויהיו כאלה שתמיד לא יקבלו מספיק על אף שהם ראויים לכך. רוב הנכים חיים בהצלחה

2018 ׀ מרץ-אפריל הלוחם

| 42