הלוחם 268

על תבונה ורגישות

מאושר הוא כשאנחנו רואים מה יצרנו, מכלום לאן הגענו, איך בנינו את החיים, איך חינכנו את הילדים, שיצרנו משהו משמעותי ממש מכלום. ושהתחלנו ממשבר בחיים, שלו וגם שלי. בעצם אנחנו לא לוקחים את הדברים קשה, אצלנו גם בכל רע יש טוב. אלי אומר לפעמים שהפציעה היא לא מחלה, אפשר להתמודד איתה". ההתמודדות עם הפציעה השתנתה לאורך ארבעה עשורים? "כשאלי היה יותר צעיר היה יותר קל לו מטר ומתעייף. פעם 300 ללכת. היום הוא הולך לא היינו לוקחים כיסא גלגלים לחו"ל, היום כן. כשהוא השתחרר היו לו שתי רגליים, ואחרי שמונה שנים קטעו לו את הרגל, ועד היום הוא עם כאבים כרוניים, ויש לו גם סיוטים בלילה. אבל הוא לא נותן לזה להפריע לו. אנחנו מקבלים את זה ויודעים לחיות עם זה. אלי

משחק גם היום כדורסל על כיסאות גלגלים ופעיל בארגון נכי צה"ל. כשהוא תורם לחברה טוב לו, והוא מרגיש טוב". מהו לדעתך החלק החשוב ביותר בתהליך השיקום שעברתם? "לדעתי, אם את משוקמת בפרנסה, גם הנפש שלך בריאה. חשוב לא להיות מסכנים ולשבת לחשוב על הפציעה, אלא לחיות חיים רגילים, כשהפציעה נמצאת. כאשר את יוצאת ופעילה, ויש פרנסה ואת עובדת ומנהלת אורח חיים רגיל, הכל טוב". את יכולה להעריך מה הרווחת ולמדת מהחיים המשותפים שלכם? "הרווח הכי גדול, שאלי לימד אותי שכל דבר שרוצים לעשות, אפשר להשיג. יש לו חוסן גופני ונפשי, אין אצלו להרים ידיים. וחוץ מזה, אני מלכה. אני ממש מלכה".

שלי לא הרגישו משהו, כי אין דבר שאבא לא יכול לעשות. היו לנו חיי זוגיות רגילים לגמרי". היו לכם רגעים של קושי או משברים? "ידעתי לקראת מה אני הולכת, וקיבלתי את זה, לכן לא היה לי קשה. אולי בהתחלה היו בינינו פערי מנטליות, כמו לכל זוג, שגישרנו עליהם, כי אנחנו מגיעים ממקומות שונים. בנוסף, אני טיפוס אופטימי מאוד, ואצל אלי אין דבר העומד בפני הרצון, אין לא יכול, יש לא רוצה, ולכל דבר יש אצלו פתרון. אנחנו עושים הכל יחד. גידלנו יחד את הילדים, אחזקת הבית משותפת. כל מה שאלי יכול לעשות בבית, הוא

עושה. מכלים ועד סידור המיטה". ורגעי שמחה או אושר גדולים?

"השמחה הכי גדולה שלנו היא כשאנחנו נפגשים עם כל המשפחה, כולל הנכדים והבן שגרים עכשיו בארצות הברית. הרגע הכי

ערות בלילה ערים בלילה, עמותת חיילי צה"ל שהיו בשבי האויב, קיימה אירוע הצדעה מיוחד לנשים שאיתם

הזוג, שהן למעשה אלה שנושאות בנטל הכבד של הפציעה של פדויי השבי. בכניסה קיבלה כל אישה ורד אדום עטוף בצלופן ובסוף הערב חבילת שי עם מוצרי טיפוח, שני ספרים ועוד. התגובות של הנשים היו מדהימות וחיוביות, ואנחנו מודים לתורמים שתרמו לנו את השי". חיים בר, יו"ר ארגון נכי צה"ל, הודה בדבריו לנשים ואמר, "אתן, נשים יקרות, לא צריכות יום מיוחד או אירוע ייעודי, כדי לדעת כמה עוצמה יש לכן. החיים לצידו של פדוי השבי הם אתגר שאין שני לו וההתמודדות מורכבת. אנו, בארגון נכי צה"ל, מודעים לקשיים, יודעים היטב איפה המדינה עושה ואיפה היא צריכה לעשות יותר. אנחנו איתכן, בכל מהלך, בכל צעד. נמשיך לתמוך בכן ובבני הזוג, ולהיות לכן לא רק אוזן קשבת, אלא גם מקור לסיוע ככל שיידרש". צילום: יוסקה גרוף

ב במרץ במלון ווסט 12־ סימן יום האישה הבינלאומי, התכנסו ב לגון שבנתניה כמאתיים אורחים, לערב הוקרה מיוחד לנשים של פדויי השבי. המוזמנים הגיעו בשעה שבע בערב, השתתפו בקבלת פנים ואכלו ארוחת ערב. נשאו דברים יו"ר העמותה, עו"ד שלמה ארדינסט; ראשת מדור נפגעים של חיל השריון, סא"ל יעל אשל; ויו"ר ארגון נכי צה"ל, חיים בר. אדי פייס, התורם שאימץ את העמותה ואת הצנחנים וחיל רגלים, הגיע לאירוע מחו"ל, וקיבל שי הוקרה. בסיום הערב התקיימה הופעה של הזמרת רותי נבון והקומיקאית דינה אור. אורי אהרנפלד, ממייסדי העמותה וחבר הנהלה, תיאר את הרעיון שמאחורי האירוע: "לאחר עשרות שנים, קיימנו אירוע הוקרה לבנות

2018 ׀ מרץ-אפריל הלוחם

| 38