הלוחם 268

על תבונה ורגישות

פדוי השבי שתמך כל הדרך לדוקטורט דבורה אלפרוביץ נחנזון ע וד בכיתה י"א, דבורה וזאב היו בני זוג, אך בתחילת הצבא דרכיהם נפרדו. לאחר שזאב חזר מחודש וחצי של שבי

הושפענו מהטיפול בצורה יוצאת מן הכלל. חלו שינויים לטובה, והייעוץ מחק כמעט כל צד שלילי שהיה. הצטערתי שלא התחלנו קודם ושלקח לנו כמה שנים להגיע לייעוץ. אבל אף אחד לא פנה אלי ואמר לי 'אנחנו יודעים שאת נמצאת במצב לא לגמרי תקין'. בתקופה שלנו היתה פחות מודעות. ובדור שלנו עדיין רבים מרגישים לא נוח עם ייעוץ. הייתי רוצה גם שלי, כאשתו של השבוי, תהיה אפשרות להצביע על מה שחסר. כי התחושה היא שאנחנו חלק אינטגרלי מהסיפור". את מרגישה שהרווחת משהו מצורת החיים המורכבת הזאת לצידו של זאב? "אני מרגישה שכל החיים אני מכילה אותו. ברגע שהבת הבכורה שלנו נולדה, היה לי ברור איך אני רוצה לחנך אותה. וידעתי שאני צריכה לדאוג שזאב ילך איתי. ידעתי שאני צריכה להתעקש על דברים מסוימים שהיו לי חשובים. הוא היה מאבד את הסבלנות לפעמים או מראה שהוא לא מרוצה, ולמדתי שאני צריכה לומר לו שאם הוא הולך לילדים, כדאי שהוא יאמר את מה שהוא רוצה הכי טוב שאפשר. אולי נאלצתי להיות קצת יותר בשליטה, אבל הוא עשה עבודה מצוינת, ודי מהר גיליתי שיש לו פתרונות טובים בחינוך. אם יצא משהו טוב, זה שהבנתי שאני צריכה להיות עם יותר סבלנות והכלה". מהיכן את שואבת כוחות וממלאה מצברים בהתמודדות הזאת? "אני חושבת שמהתוצאה. יצאו לנו ילדים מדהימים, יש להם משפחות מדהימות. ובסופו של דבר חינוך הילדים הוביל לתוצאות טובות. כשהם היו קטנים לא ידעתי מה יהיה, רק השתדלתי שיהיה איזון בחינוך שאנחנו נותנים, וזה יצא מצוין". ספרי על רגע של שמחה, של סיפוק ואושר. "בכל פעם שהמשפחה נפגשת. שנינו אוהבים לתת, ואוהבים לתת לילדים, ורגעי האושר הם בעבודה, בנתינה לילדים וזה לזה, ובטיולים. את וסיימתי בגיל 47 הדוקטורט שלי התחלתי בגיל , וזאב תמך בי בטירוף. למדתי באוניברסיטת 53 תל אביב וביום שישי הייתי עובדת מהבוקר והוא היה קורא לי בערב, חצי שעה לפני שהאוכל מוכן, ואותו דבר גם בשבת. כשסיימתי, הוא אמר לי ששני דברים הייתי צריכה לעשות בחיים, האחד הוא להתחיל את הדוקטורט והשני הוא לסיים אותו. זאב חשב שזה שדרוג מצוין בשבילי ותמך בי מאוד. בלעדיו זה לא היה קורה".

במצרים במלחמת יום כיפור, הלכה דבורה לבקר אותו, והאהבה ניצתה מחדש. "כשהלכתי לבקר אותו", נזכרת דבורה, "היה לי בן זוג אחר. אבל הבחירה היתה בידי, ומאז אנחנו יחד". דבורה , הם גרים בכפר סבא, היא 66 וזאב בן 65 בת דוקטור לפיזיותרפיה ומרצה באוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון, והוא אדריכל. הם נשואים שנה, הורים לשלושה ילדים, ויש להם שישה 43 נכדים. בעקבות השבי, זאב מוכר כהלום קרב. איזה תהליך עברתם עד שקיבלתם הכרה בנכות של זאב? שנה בשבדיה. לאחר 12 חיינו 1990 "עד שנת שחזרנו, זאב דיבר עם חברים והבין שהוא יכול לקבל הכרה. הוא עובד כל השנים, הוא אדריכל . PTSD מצליח, ומה שיש לו זה פוסט טראומה, המזל שלי, זה שהוא אדם טוב לב וחכם בצורה אדירה, וידעתי זאת עוד מהתיכון, כי הכרתי אותו טוב, וידעתי מיהו. האופי שלו מפצה על הרבה דברים, והוא גם מוכן להכיר בהתנהגות שלפעמים היא חסרת סובלנות או לא תקינה". עם אילו קשיים נאלצת להתמודד בעקבות הפגיעה של זאב? "בתחילת הנישואים היה לי קשה. השנה הראשונה של הנישואים היתה הלם. ראיתי אצלו איזו מין עצבנות, התנהגות כעוסה ואי שביעות רצון. היום אני יודעת שזה לא קשור אלי, אבל כאשתו אני צריכה להכיל המון. בלי גבול כמעט. וזה לא תמיד פשוט. היו רגעים שהרגשתי שקשה לי עם ההתנהגות שלו. וגם אם רוב הזמן הכל טוב, פתאום הוא אומר משהו או שקורה משהו לא נעים. לשמחתי היום זה נדיר וכמעט לא קורה". האם אי פעם דיברתם על תקופת השבי? "לפני כמה שנים השתתפנו בסדנה מרוכזת בבית קיי לנפגעי הלם קרב. במשך שלושה ימים היו לנו פעילויות ובכל ערב היו שיחות. זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי את זאב מדבר. הוא סיפר שם, שכשהם החליטו לצאת מהבונקר ולהיכנע, היה חייל מצרי שהתחיל לירות בכולם, לפי הסדר, והאחרון שירו בו, לפני שהקצין עצר את הירי, היה בחור אחד לפני זאב. שמעתי את הסיפור וחשבתי וואו, אתה לא מדבר על זה אף פעם". הוא לא סיפר כלום על השבי? "זאב תמיד צחק ולא רצה לדבר. הוא אמר שהוא מתגעגע לשבי, כי זאת הפעם היחידה

בחיים שהיה לו חדר לבד משלו. וגם אמר שהוא אהב שהם קיבלו לאכול חלבה עם פול, ושזה מעדן שהוא רוצה לנסוע למצרים כדי לאכול אותו שוב. אם שאלתי 'קיבלת מכות?' הוא ענה 'שום דבר פטאלי'". ואיך בכל זאת מצליחים להתגבר על התופעות שמלוות את הטראומה? שנה, וזאב מעולם לא 43 "אנחנו נשואים התנהג באלימות, לא פיזית וגם לא מילולית. הוא אף פעם לא רצה ללכת לייעוץ, אבל יום אחד, לאחר שהוא התבטא בצורה מעט קיצונית, אמרתי לו 'אתה מבין שמשהו לא בסדר? חייבים ללכת'. ואכן הלכנו לייעוץ ושנינו "כל החיים אני מכילה אותו. ברגע שהבת הבכורה שלנו נולדה, היה לי ברור איך אני רוצה לחנך אותה. וידעתי שאני צריכה לדאוג שזאב ילך איתי. אולי נאלצתי להיות קצת יותר בשליטה, אבל הוא עשה עבודה מצוינת"

2018 ׀ מרץ-אפריל הלוחם

| 34